מערכות הגנה - למה קשה לשנות דפוסים שלא מתאימים לי יותר?!

פעם בממלכה אחת נשלחו חיילים כדי להגן על הגבולות מפני פולשים מסוכנים. הם צעדו ימים ולילות אל הגבולות הכי מרוחקים של הממלכה, הקימו שם ביצורים ווידאו שאף אחד לא ייכנס. עברו שנים, הפולשים נחלשו וכבר לא הייתה סכנה, אבל המלך שכח ששלח את החיילים ולא ציווה להודיע להם שתפקידם נגמר.

המלך שהרגיש בטוח יותר במעמדו רצה ליצור קשרי מסחר וחברות עם מדינות שכנות, אבל כל מי שהזמין אל הממלכה לא הגיע. הוא הרגיש עצוב ומדוכדך, עד שיועץ ותיק הזכיר לו שמזמן, מזמן נשלחו חיילים אל הגבול ומעולם לא הוחזרו הביתה והם ממשיכים להדוף את כל מי שמגיע.

כך הם הדפוסים שמשבשים את חיינו. כמה שהם נראים מגבילים, ואפילו הגרועים שבהם – הייתה סיבה טובה להיווצרם. הם נועדו לשמור עלינו מסכנות שחווינו בעבר, כשעוד היינו חסרי אונים. אבל מה קורה כשאנחנו גדלים, והסכנה כבר איננה?

נניח שמישהו גדל בסביבה שבה הבעת רגשות חזקים זכתה לתגובה קשה – אולי נזיפה ועונש, אולי התעלמות. כילד, הדרך הטובה ביותר להגן על עצמו הייתה להתאים את עצמו לציפיות, לא להכעיס, לא להביע את מה שהוא מרגיש באמת. בתור מבוגר, הוא עשוי לגלות שקשה לו להביע את עצמו באופן חופשי, אפילו כשהוא רוצה בכך, כי המערכת שלו עדיין מתריעה: "זה מסוכן".

או אולי מדובר במישהו שהתרגל לא להתמודד לבד, אלא תמיד לחפש אישור מבחוץ – כי בילדותו זו הייתה הדרך הבטוחה לקבל תמיכה. כעת, כשהוא רוצה לקבל החלטות מתוך ביטחון פנימי, הוא מגלה שהוא נתקע בין ספקות, חרדות או צורך באישור מתמיד מאחרים.

כך פועלים החיילים שבגבול. הם נשלחו פעם להגן עלינו, ואף אחד לא אמר להם שהעולם השתנה.

אז איך שולחים להם מסר חדש?

אם נמשיך בסיפור שלנו - המלך שלח מיד הודעות אל החיילים להודיע שהמלחמה נגמרה, אבל לאכזבתו שום דבר לא השתנה. היועץ הציע שהמלך ילך בעצמו אל הגבול ויבדוק מה קורה. כשהמלך הגיע הוא מצא את החיילים עדיין עומדים עם הנשק שלהם ושומרים בכל הכוח.

המלך כעס, "למה לא נשמעתם לפקודה שלי?!"

החיילים ענו, "לא היינו בטוחים שהצו אמיתי ולא רצינו להשאיר את הממלכה בלי הגנה. עכשיו שאתה כאן, אם תרצה שנוריד את הנשק ונפרק את החומה, נעשה כבקשתך."

המלך נבהל פתאום, " אתם צודקים, אם תפרקו את החומה, איך תהיה לי הגנה?"

היועץ שליווה את המלך הציע שיבנו מערכת הגנה חדשה - כזו שתוכל להגן כשצריך, ולהרפות כשאין סכנה. לשם כך בנו קווי תקשורת חדישים בין המלך לחיילים כדי שיוכלו לדעת בזמן הווה מה לעשות, ואיך לזהות - מי מתאים להכניס לממלכה ומי לא.

נדרש זמן עד שהמערכת החדשה תפקדה. החיילים התקשו בתחילה להוריד את הנשק, אבל המלך כבר לא כעס, הוא הבין שהם צריכים את הביטחון, והיועץ המשיך ועזר לכולם לבנות את התקשורת. ככל שהתנסו יותר במערכת החדשה וככל שהגיעו אורחים נעימים אל הממלכה והחוויה הייתה טובה, הם למדו לבטוח במלך ובעצמם.

אז איך משנים את הדפוסים בחיינו? 

התשובה היא שהמלך  – החלק המודע שבנו – יוצר תקשורת חדשה עם הלוחמים - הדפוסים. במקום לראות בהם אויבים, הוא לומד לפנות אליהם ישירות, להבין מדוע הם קיימים ולבנות אמון מחודש. כשהדפוסים חשים את נוכחות המלך הם יכולים לשחרר את המתח והמטען שמחזיק את המבנה שלהם והם מתחילים להקשיב לא רק להתניות העבר, אלא גם לאותות המציאות העכשווית. ומי שעוזר לכל זה לקרות הוא היועץ - כוח הריפוי הטבעי שקיים בנו.

השינוי אינו מתרחש בכוח, אלא בהדרגה. הוא נבנה דרך נוכחות קשובה לגוף ולתחושות, דרך התנסות בחוויות חדשות והקדשת תשומת לב למה שמיטיב איתנו. ככל שנזהה ונוקיר רגעים של ביטחון, הקלה, נוכחות מיטיבה  – כך הם ייטמעו בגוף, יהפכו למשאבים פנימיים, ויאפשרו לנו לנוע קדימה מתוך יציבות ובחירה חופשית.